קבוצת רקדני איל"ן חיפה הופיעה בפני דיירי "בית אילדן"

הכול החל לפני מספר שבועות כאשר מירה, וותיקת המתנדבות שלנו, פנתה אלינו בבקשה לשמח את אביה הקשיש, המתגורר בדיור המוגן ב"בית אילדן" בקרית מוצקין – ולהופיע בפניו ובפני שכניו. שמחנו על הזדמנות פז זו לחזק את הקשרים שבין איל"ן לקהילה. הגענו, רקדנים "יושבים" ו"עומדים", ל"בית אילדן", ברוח אימים ובגשם זלעפות, דווקא ביום הסערה הגדולה. המבטים הראשונים שהגניבו לעברנו הדיירים במקום היו המומים קמעה; חלקם הגדול לא נחשף מעודו למונח "ריקודים על כיסאות גלגלים", ל"זאטוטים" ישובים כמונו - ולבטח ההקשר למושג כיסא גלגלים במחוזותיהם שונה בתכלית...

 

לובה, רכזת החוג פתחה במספר מילות הסבר אודות הקבוצה החוגגת עשרים שנים לקיומה (ראה/י כתבה קודמת בנושא) ואודות רעיון השילוב רקדנים "עומדים"-"יושבים" כצמד בפעולה. בתחילה רקדנו שני ריקודים סלוניים ואחר כך – ריקודי עם. מחיאות הכפיים כבר מזמן לא ריגשו אותנו כל כך; מבטי הפליאה הראשוניים התחלפו בהתרגשות אמיתית וכל ריקוד נוסף העלה את מפלס השמחה באולם. אבל ההפתעה הגדולה הייתה עוד לפנינו, כאשר באופן בלתי מתוכנן הצטרפו לריקודינו מספר "אמיצים" מקרב הדיירים ליצירת ריקודי מעגל משולבים. האווירה "התחממה" מרגע לרגע עם הצטרפות יותר ויותר "קשישים חסרי מנוח" למעגל. מאושר מכולם היה זליג, חתן השמחה, אשר ראה לראשונה מה פשר ההתנדבות ארוכת השנים של בתו מירה. הערב יוצא הדופן הסתיים בתמונת-מחזור של הרקדנים ומארחיהם, עם תחושה מיוחדת עבורנו – תמהיל של הנאה וסיפוק לידיעה ששמחנו קבוצה ייחודית כל כך.

פורסם ע"י ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי.